מנחות צ"ג (ע"ב) – לימוד מבנין אב
הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.
הגמרא במנחות צ"ג ע"ב אומרת ביחס לסמיכה על הבהמה בקרבנות:
ובשתי ידים: מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא (ויקרא טז) וסמך אהרן את שתי יָדָו כתיב ידו וכתיב שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר יָדָו
הרי כאן שתים עד שיפרט לך הכתוב אחת
והקשה בספר נחל האשכול על ספר האשכול (דבריו מובאים באור הישר בסוגיין) מהגמרא לעיל דף ל"ד בשם ר' עקיבא:
כשהוא אומר (שמות יב) על המשקוף ועל שתי המזוזות שאין ת"ל שתי מה ת"ל שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר מזוזות אינו אלא אחת עד
שיפרט לך הכתוב שתים
לכאורה הדברים סותרים. אם לשון רבים אינו אלא אחת או אינו אלא שתיים.
נראה פשוט שהלימוד בדף צ"ג: הוא בבנין אב משני כתובים
והלימוד שבדף ל"ד. הוא בבנין אב מכתוב אחד
וביאור הדברים: בדף צ"ג נאמר "שתי יָדָו". המילה יָדָו כתובה בכתיב חסר והכתיב הוא ידוֹ, אחת. אם כן כתיב שתי וכתיב ידו – יש כאן שתי כתובים שמשניהם יחד עולה
שידו (בכתיב חסר) הוא שתי.
משמעות הדברים היא על פי האר"י.
בנין אב משני כתובים שייך למידת נצח והוד כשהן באות ביחד. נצח והוד הן תרי סמכי דקשוט, עליהם נסמך האדם והן שייכות בוודאי ללימוד בדין סמיכה.
כשסומך בשתי ידיו הרי שתיהן כאחת, כאדם העומד על שתי רגליו.
נצח והוד פעמים שהן שתי ספירות נפרדות ופעמים ששתיהן הן תרי פלגי דגופא וספירה אחת הן. על כן, שייכות הן לבנין אב מכתוב אחד כשכל אחת ספירה לחוד ובנין אב
משני כתובים כששתיהן אחת הן.
בדימוי הספירות לגוף אדם ספירות נצח והוד הן שתי רגליים. ברגליים אנו מוצאים שההליכה נעשית בשתי רגליים אף עמידה יכולה להיעשות בשתיהן.
אך אפשר גם לעמוד על רגל אחת ואף לדלג ולקפוץ על רגל אחת.
שתי האפשרויות באות לביטוי בלימוד על פי המידות שהתורה נדרשת.
בנין אב מכתוב אחד, שבמקור בספירות זה נצח או הוד כשכל רגל יש לה עמידה עצמאית, ובנין אב משני כתובים – היינו נצח והוד יחד.
בסמיכה שתיהן משמשות כאחת הן ועל כן כתוב שתי וכתיב ידו ששתיהן אחת הן.
במזוזות הכתיב מלא ומשמעות המילה שתי מזוזות אם כן מה ת"ל שתי, אלא ללמדנו שבמזוזות בנין אב מכתוב אחד וכל מזוזה עומדת בפני עצמה ולכן די במזוזה אחת
(כמו במצות מזוזה שתולין הקלף על מזוזה אחת. ודו'ק כי נפלא הוא).