לפעמים יתנהג העולם בסוד מלכות (הנקרא דבר) בנצח והוד שבה המקבלת (וי"ג המקבלים) מתפארת… או יהיו מקבלים נצח והוד שבה מסוף התפארת שהוא יסוד, וזה דבר הלמד מסופו.
עד כאן עסקינן במלכות בחינת "פרט" ובבחינת "דבר שיצא" ועתה שתי המידות הבאות עוסקות במלכות בחינת "דבר הלמד" דהיינו המלכות רק בחלק נצח והוד שבה, שהם בחינת "למד" כנאמר "וכל בניך לימודי ה'".
נראה שכאן המלכות היא בבחינת הלכה1. אף ההלכה יש בה בחינות שונות. יש בה צד לימוד. ויש בה הלכה למעשה. נצח והוד הם בחינת הלכה למעשה.
אם כן "דבר הלמד" היינו המלכות בחלק המעשי שלה.
שתי צורות יש ל"דבר הלמד" האחת "המקבלת מן התפארת" תפארת היא התורה. הקבלה מן התפארת מבטאת דרך פסיקה על פי מה שמורים לנו מן הספרים.
לחיות למעשה על פי הספר.
הצורה השניה היא קבלה מן היסוד שהוא סוף התפארת. זו הדרך לקבל מן המציאות או על פי סברא בחי' "למה לי קרא סברא הוא", או ללמוד ממעשה או ממנהג.
"דבר הלמד מסופו": הדוגמא המובאת בברייתא בריש הספרא מבטאת את דברי האר"י (ספרא י"ד מ"ה):
דבר הלמד מסופו כיצד? "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" משמע בית שיש בו אבנים ועצים ועפר מטמא. יכול אף בית שאין בו אבנים ועפר ועצים ת"ל "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית". דבר הלמד מסופו שאין הבית מטמא אלא אם כן יש בו אבנים ועצים ועפר.
הלימוד הוא מסיפור הדברים המתאר נתיצת הבית. "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו". תיאור זה מלמד ממה עשוי הבית. לא הפרשה עצמה בענייניה מלמדת אלא אגב אורחא של הסיפור. וזו בחי' המלכות בנו"ה שבה, המקבלת מן היסוד שהוא התיאור המעשי.
נראה שדוגמא להנהגות אלו י"ל במצוות "מדבר שקר תרחק" (שמות כ"ג, ז').
בספר יראים סימן רל"ה כתב:
…אבל שקר שאינו בא לידי רעה לא הזהירה התורה עליו דדבר הלמד מעניינו שברשע רע לבריות. הכתוב מדבר דכתיב "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע".
היראים למד במידת "דבר הלמד מעניינו" שאיסור שקר הוא רק בדבר המזיק.
אבל בספר התשב"ץ כתב בסי' נ"ט:
נראה לי שיש מצות עשה והיא מדבר שקר תרחק והרבה דרשות בו במס' שבועות וכן במכילתא והיאך אפשר שלא ייכנס זה במניין המצוות. ועוד היאך אפשר שלא תהיה לנו מצות עשה בדבור אמת…
נראה שזה בחי' "דבר הלמד מסופו". לא הפרשה בתורה מלמדת הגדרת המצוה כי אם הסברא. על כן המצוה גם בלא נזק וכמו שהביא משמו ספר חרדים (מצוות עשה מה"ת התלויות בפה בקנה ואפשר לקיימן בכל יום" פ"ד):
מצות עשה לדבר אמת אפילו במילי דעלמא עיי"ש.
עוד הנהגה מעין זו יש לראות בדברי הרב בערפלי טוהר (ע"מ כ"ט) בהבדל בין בעלי הנגלה לבעלי הנסתר.
בעלי הנגלה לימוד ההלכות הוא המוביל לידיעות המעשיות וזה בחי' דבר הלמד מעניינו.
ואילו בעלי הנסתר "הדרך המעשית כמו ישרה לפניהם הספקות נפתרים אצלם ללא ליאות בעת המאורע" וזה בחי' דבר הלמד מסופו, שהמציאות מורה דרכה.
וכעין זה גם בהנהגת העולם יש שנוהגים לפי הספר וזו הבחינה שנו"ה מקבלים מן הת"ת. הליכותיהם הן על פי אידאלים של הספר. ויש שהליכותיהם הם באינטואיציה, במפגש שלהם עם המציאות המעשית שזה בחי' יסוד "דבר הלמד מסופו".